* לנוחיות הקוראים הכתוב נוסח בלשון זכר, אך הוא מתייחס במידה שווה לגברים ולנשים.

בשנת 2002 עלתה השאלה אם מותר לרופא או לרופאה לקיים יחסי מין עם מטופל. ישבתי בתחילת הדיון וחשבתי, כמו מספר לא מבוטל של חברי הלשכה, כי הדיון מיותר. אסור איסור מוחלט. הסיבות לאיסור נובעות מחוותינו הראשונה - לא להזיק למטופל, יש עדויות בעיקר בתחום הטיפול בחולים הפסיכיאטריים לנזק. שנית, האיסור נובע מהעובדה שמתקיימים יחסי סמכות ותלות של המטופל ברופא. מטופלים עשויים לחשוש כי לא יקבלו את הטיפול המיטבי אם לא יענו לבקשות הרופא, ולפעמים תחושות התודה לרופא המטפל באות לידי ביטוי במסירות והתמסרות שלא היתה באה לידי ביטוי במצב שבין שווים.

כמו כן, החולה מתפשט בפני הרופא נפשית בסיפור הרפואי, גופנית במהלך הבדיקה המאוד אינטימית, על מנת להגיע לאבחנת המחלה ולטיפול המתאים.
המפגש רופא חולה צריך להיות מקצועי בתכלית. הכנסת אלמנט מיני לסיטואציה עשויה לפגום בהליך הרפואי ובמערכת יחסי אמון המטופלים ברופאים להשגת ריפוי הטוב ביותר.

במהלך הדיון אחד הרופאים הוסיף פן מעניין, סיפורו האישי. כרופא צעיר בצבא נכנסה לחדרו חיילת צעירה, זאת היתה ההיכרות הראשונה של שני צעירים אשר התפתחה לאהבה. הם נישאו הביאו לעולם ילדים ונכדים וסופרים מספר עשורים מאושרים ביחד. האם חייו החלו בחטא?!

"הרופא הוא בעל הסמכות, ההתחייבות האתית שלו לחולה גוברת ולכן אם הוא מחליט לקיימם הוא 'המבוגר האחראי' בין השניים"

כאן החל הדיון האתי, אשר בצד אחד החובות לשלומו של החולה מתוך אחריות הרופא כסמכות. בדיוק כמו במערכת תלמיד-מורה, מעביד-עובד וכדומה, מול מפגש אנושי בין בני אדם היכול להוביל לחברות, התאהבות, עסקים ועוד.

נייר העמדה אשר יצא מייצג את האחריות החלה על הרופא בבואו להתחיל ביחסי המין ובקשר האישי בין אם הוא יוזם אותם או המטופל מבקש קשר זה.

הרופא הוא בעל הסמכות, ההתחייבות האתית שלו לחולה גוברת ולכן אם הוא מחליט לקיימם הוא "המבוגר האחראי" בין השניים. נייר העמדה דורש תקופת צינון של שנה מתום הטיפול לרוב הרופאים, הפסיכיאטרים בשל אופי המקצוע התלות והעברת הרגשות של החולה כלפי הרופא כדמות של מטפל קבעו ריחוק של 3 שנים מסיום הטיפול.

דרישת ההמתנה אומרת: תחשוב טוב האם כוונתך רצינית או אולי תאווה רגעית אשר לא כאן המקום לספקה. נייר העמדה מטיל אחריות על רופאים עמיתים המזהים את הקשר לפעול לנסות להפסיקו.

ברור כי אם הרצון בקשר הוא הדדי לא יהיו תלונות. אולם אם הקשר נוצר על רקע התלות והסמכות, כאשר ייגמר ויועלו טענות על עצם קיום הקשר, הרופא הוא האשם אשר היה צריך לעצור, לחשוב, להתייעץ עם קולגות ואחרים בטרם התחיל.

"דרישת ההמתנה אומרת: תחשוב טוב האם כוונתך רצינית או אולי תאווה רגעית אשר לא כאן המקום לספקה"

הטענה כי שוכנע ע"י המטופל אינה קבילה, בדיוק כפי שכאשר מציעים שוחד לרופא נדרש מהרופא שלא לקבל השוחד, גם כאשר ברור כמובן כי קיימת תרומה לעבירה ע"י מציע השוחד.

נימוקים מסוג "פיתתו אותי" דומים לאנס המאשים את הקורבן בלבוש פרובוקטיבי או התנהגות מגרה. יחסי מין צריכם להיעשות בהסכמה.
ביחסי מין עם מטופלים, גם אם הרושם הראשוני הוא כי נעשו בהסכמה, יש לקחת בחשבון כי מערכת היחסים אינה שווה. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במטופל על רקע בעיות נפשיות. לכן, לא מספיקה הסכמה הדדית אלא חובתו של הרופא לא להיגרר ליחסי מין עם מטופל אשר יש בהם סיפוק יצרים בלבד.

דף העמדה אשר פורסם ב-2002 קובע מהן אמות המידה הראויות במישור האינטימי שבין רופא לבין מטופל. בכללי האתיקה הוכנס הסעיף בפרק איסור ניצול המטופל: "הרופא לא יקיים, גם לא בהסכמה, יחסי מין עם מי מטופליו בתקופת הטיפול ובמשך שנה לפחות מסיום הקשר הטיפולי. אם מדובר במטופל פסיכיאטרי, תימשך תקופת האיסור שלוש שנים לפחות."

מקורות

1. הקוד האתי

יחסי רופא-מטופל

כ. איסור ניצול 10

  1. הרופא לא יפר את אמון המטופל ולא ינצל אותו לרעה מבחינה פיזית, נפשית או כלכלית. הסכמת המטופל לא תגרע מאחריות הרופא.
  2. הרופא לא יקיים, גם לא בהסכמה, יחסי מין עם מי מטופליו בתקופת הטיפול ובמשך שנה לפחות מסיום הקשר הטיפולי. אם מדובר במטופל פסיכיאטרי, תימשך תקופת האיסור שלוש שנים לפחות.
  3. הרופא לא יקבל במישרין או בעקיפין, למעט אם הוא יורש על פי דין, ירושה שציווה לטובתו מטופל שהיה בקשר טיפולי עמו, אלא אם כן חלפו לפחות שלוש שנים מתום הטיפול עד למועד שבו ציווה המטופל מרכושו לטובת הרופא. היה ולא חלפו המועדים הנ"ל והמטופל ציווה לייחד את ירושתו, חלקה או כולה, לטובת הרופא, על הרופא להסתלק מהירושה.

2. נייר העמדה : יחסי מין בין רופא ובין מטופל

פורסם באוגוסט 2002

הלשכה לאתיקה דנה באחרונה במקרה של רופא שהואשם בבית משפט השלום בהטרדה מינית של אישה שהייתה בטיפולו.

מפרוטוקול בית המשפט עולה כי "בשעה שהמתלוננת הייתה בדרכה החוצה מהקליניקה לאחר שהחלה לפתוח את הדלת בידה האחת והפריחה לו נשיקה באוויר, נשק הנאשם את המתלוננת על פיה ובאחת מידיו אחז בשדה וזאת ללא הסכמתה".

בית המשפט גזר על הרופא שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. קנס על סך 1,500 ש"ח או 20 ימי מאסר תמורתו, פיצוי כספי בסך 2,000 ש"ח לקרן נפגעות תקיפה מינית וצו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 100 שעות.

חברי הלשכה לאתיקה סברו כי יש לנקוט צעדים משמעתיים גם במישור האתי כלפי רופא שנמצא אשם בבית המשפט בהטרדה מינית של מטופלת. נבחרה ועדה של שלושה חברים, וזו נפגשה עם הרופא ושמעה את גרסתו למקרה. בתום הפגישה ולאחר דיון החליטה הוועדה ברוב קולות להעניש את הרופא. מליאת הלשכה לאתיקה קיבלה את המלצת הוועדה כלהלן:

א.   הרופא הנאשם יורחק מההסתדרות הרפואית למשך שלושה חודשים.

ב.   יינתן פרסום לפסק הדין של בית המשפט וכן להליכים המשמעתיים בלשכה לאתיקה.

ג.   לא יפורסם שמו של הרופא הנאשם

בכך קבעה הלשכה לאתיקה תקדים חשוב, על אף העובדה כי העונש שנקבע בלשכה נראה על פניו קל יחסית. הלשכה קבעה כי ציבור הרופאים רואה בחומרה התנהגות מעין זאת וכי לא יהסס להרחיק מקרבו רופאים שיואשמו בעבירות מין ביחסיהם עם מטופליהם.

מליאת הלשכה לאתיקה קיימה במקביל ובהמשך למקרה זה דיון עקרוני ביחסי מין בין רופא ובין מטופל גם כשאין בהם אלמנט של "תקיפה" אלא "הסכמה", לכאורה, מצד המטופל או המטופלת.

הנחת היסוד היא כי בקשר רופא-מטופל אין למעשה הסכמה מלאה ואמיתית מצד המטופל לקיום יחסי מין עם הרופא, מאחר שיחסי הכוחות ביניהם אינם שווים. קיימת תלות חד-צדדית של החולה ברופא. הדבר בולט במיוחד בפסיכיאטריה ובגינקולוגיה, שם נוצרת אינטימיות נפשית או גופנית בין הרופא לבין המטופל. עבודות מחקר מצביעות כי כעשרה אחוזים מהרופאים מדווחים על קיום יחסי מין עם מטופל. עבודות מחקר אחרות מצביעות בבירור על נזק נפשי שנגרם לאותם חולים מקיום קשר כזה.

בעבודת מחקר ידועה נשאלו רופאים פסיכיאטרים על חולים הנמצאים עתה בטיפולם ושהיו חשופים ליחסי מין עם רופא קודם; הרוב המוחלט של הרופאים שנשאלו סבר כי יחסים קודמים אלו הזיקו למטופל, אך רק מיעוט קטן מהם דיווח על כך לרשות המוסמכת. רופאים נוהגים כמעשה שגרה להגן על חבריהם למקצוע.

עלינו, ציבור הרופאים בישראל, לקבוע לעצמנו מהן אמות המידה הראויות במישור האינטימי שבין רופא ובין מטופל. עלינו לתת לכללים אתיים אלו פרסום מרבי ובמידת הצורך גם לאוכפם. כללי הלשכה לאתיקה בעניין קשר מיני עם מטופל באים למלא צורך זה.

  1. קשר מיני בין רופא ובין מטופל הנמצא בטיפולו אינו אתי ועלול לגרום נזק למטופל ולפיכך הוא אסור.
  2. קשר מיני בין רופא ובין מטופל שהיה בטיפולו עלול אף הוא להיות לא אתי ולגרום נזק למטופל. נדרשת אפוא תקופת צינון של שנה לפחות לפני קיום קשר מיני בין רופא ובין מטופל שהיה בטיפולו.
  3. קשר מיני בין רופא ובין מטופל שהיה בטיפולו אינו אתי בכל עת אם הרופא מנצל לרעה במהלכו אמון, מידע, רגש או השפעה שנרכשו במהלך הקשר המקצועי שהיה לו עם אותו מטופל.
  4. לפני קיום קשר רומנטי או מיני בין רופא ובין מטופל שהיה בטיפולו, על הרופא לשקול השפעה שלילית אפשרית של קשר כזה על מצבו הנפשי של המטופל. במקרה של ספק מומלץ כי הרופא יתייעץ עם אחד מעמיתיו.
  5.  נודע לרופא על קיום קשר מיני, כאמור בסעיף 3, בין מטופל הנמצא עתה בטיפולו ובין רופא אחר, חובה עליו לדווח על כך לרשות המוסמכת, בכפוף לקבלת הסכמת המטופל לגילוי זה. על הרופא לעודד את המטופל לדווח בעצמו על הקשר המיני שהתקיים עם הרופא האחר.