רופאים עשויים למצוא את עצמם עומדים בתווך בין מוסדות המדינה, המעסיק וגורמים נוספים לבין אדם המטופל על ידם. מצבים שכאלה מוגדרים מצבי "כפל נאמנות".

על פי כללי האתיקה, הרופא מחויב בראש ובראשונה לטובת המטופל. הרופא יכבד את מעמדם המיוחד של מוסדות הרפואה כמקומות שבהם מוגן המטופל על פי כללי האתיקה הרפואית, והוא יעניק טיפול הולם לכל אדם. נדרשת הקפדה יתרה כאשר מדובר באוכלוסייה מוחלשת.

הרופא יכבד את הסודיות הרפואית ואת הפרטיות גם של שוהים בלתי חוקיים ושל עבריינים בהיותם מטופלים, וכן ישמור על כבודו, פרטיותו ובריאותו של כל אדם, לרבות אדם אשר נמצא בתנאי מעצר או מאסר.
כללי האתיקה מכירים בכך שההגנה האמורה אינה מוחלטת, וכי הרופא יכבד במקביל גם את טובת כלל החברה וזכותה להגן על עצמה.

כללים אלה תואמים לכללי האתיקה הרפואית הבינלאומית, אשר מכירים במצבים של נאמנות כפולה שכזו, בצורך לאזן בין הערכים, הסותרים זה את זה, בין השמירה על האינטרסים של המטופל לבין אלה של החברה.

בצד אחד של הספקטרום, הכללים הבינלאומיים מכירים במצבים חריגים בהם ניתן יהיה להעדיף אינטרסים של אחרים, כגון של המדינה ומוסדותיה, על פני אלה של המטופל, ובצדו השני של הספקטרום, איסור על הפרת זכויות אדם, כגון עינויים, אז נדרש הרופא לשמור על זכויות המטופל ולהתריע על ההפרה בפני הרשויות וההסתדרות הרפואית.

על פי הכללים רופא לא יאשר כשירות למאסרים, כמו כן, רופא לא ישתתף בכל פעילות שיש בה עינויים, התאכזרות או השפלה של אדם, לא ייתן הרשאה רפואית לביצוע עינויים ולא יספק מידע רפואי, מכשור או תרופות לצורך כך.

בהצהרת הרופא של ה-WMA, אשר פורסמה באוקטובר 2017, הוסף הסעיף: "לא אשתמש בידע שלי כדי לפגוע בזכויות ובחירויות של אדם, אפילו תחת איום".

מצ"ב קישור להצהרות בינלאומיות בנושא זכויות אדם:

https://www.ima.org.il/MainSiteNew/ViewCategory.aspx?CategoryId=2773