שחיקה היא תופעה נפוצה בקרב רופאי משפחה ועלולה להוביל לפגיעה בתפקוד הרופא וכתוצאה מכך לפגיעה באיכות הטיפול שהמטופל מקבל. עם זאת, אין הרבה ידע בנוגע לגורמים היכולים לנבא את השחיקה בקרב רופאי משפחה.

מטרת המחקר שהתפרסם לאחרונה ב-BMC Family Practice, היתה לבחון מתאמים פסיכוסוציאליים של שחיקה בקרב רופאי משפחה ומתמחים בהונגריה.

החוקרים אספו מידע בנוגע למאפיינים הסוציו-דמוגרפיים ומאפיינים הקשורים לאופי העבודה באמצעות שאלונים. מדובר במחקר חתך שבוצע בקרב רופאי משפחה (N=196) ומתמחים (N=154). החוקרים העריכו את מידת השחיקה באמצעות MBI-HSSי(Maslach Burnout Inventory Human Services Survey) וחישבו את רמת השחיקה הממוצעת ואת שיעור הרופאים שסובלים משחיקה במידה קלה, בינונית וגבוהה.

החוקרים השתמשו במתאם Spearman ו-Mann-Whitney U וברגרסיה לינארית על מנת לזהות מאפיינים סוציו-דמוגרפיים ומאפיינים הקשורים לאופי העבודה שהם בעלי פוטנציאל להיות במתאם עם שחיקה בקרב רופאים. בנוסף, החוקרים השתמשו במבחן Mann-Whitney U על מנת לבדוק הבדלים ברמת השחיקה בין המינים ובין רופאי משפחה למתמחים.

תוצאות המחקר הראו כי השכיחות של תשישות רגשית היתה 34.7% בקרב רופאי משפחה ו-33.5% בקרב מתמחים, תחושת ניתוק - 67.8% בקרב רופאים ו-41.0% בקרב מתמחים, ותחושת חוסר הצלחה אישית היתה 43.1% בקרב רופאים ו-71.1% בקרב מתמחים. מתמחים דיווחו על תחושת הצלחה נמוכה באופן מובהק בהשוואה לרופאי משפחה.

החוקרים מצאו כי רופאים גברים חשו יותר ניתוק באופן מובהק בהשוואה לרופאות. בנוסף, נמצא מתאם שלילי בין גיל לבין תשישות רגשית ותחושת ניתוק ומתאם חיובי בין גיל לתחושת הצלחה.

טיפול בחסרי ישע נמצא כקשור באופן חיובי עם שחיקה בקרב רופאות. כמו כן, רופאות היו בעלות סבירות גבוהה יותר לדווח על תחושת ניתוק ונמצא כי עומס גבוה בעבודה הוא בעל מתאם חיובי עם תחושת ניתוק בקרב רופאות.

עוד נמצא כי גיל צעיר היה הגורם המנבא החזק ביותר לתחושה של תשישות רגשית. מין זכר ומעט שנות ניסיון ניבאו בצורה הטובה ביותר תחושת ניתוק ונראה גם כי מין זכר היה בעל קשר מנבא מובהק לתחושה של הצלחה אישית נמוכה.

תוצאות המחקר זיהו גורמים סוציו-דמוגרפיים וגורמים הקשורים לאופי העבודה שהם בעלי מתאם לשחיקה, מה שעשוי לעזור לפתח שיטות ספציפיות ויעילות להפחתת המתח התעסוקתי והשחיקה הנובעת ממנו, כמו גם להפחית את הפגיעה התפקודית של רופאי המשפחה ובכך לשפר את איכות הטיפול.