מחקר חדש שנעשה במשרד הבריאות, ועליו דווח לראשונה בכתבתו של עידו אפרתי בעיתון הארץ, חושף פערים בנגישות של טיפולי הדיאליזה לחולים במחלות כליה. מתברר כי בישראל יש מטופלי דיאליזה שנדרשים לנסוע שעה, שעה וחצי ואפילו שעתיים בכל כיוון כדי לקבל את טיפולי הדיאליזה כמה פעמים בשבוע.

מהמחקר עולה כי חלק מהפערים בהיעדר נגישות לטיפול קרוב קשור למרחק הגיאוגרפי ממכוני הדיאליזה שנמצאים בערים גדולות אך גם בשל ההסדרים שיש לקופות החולים עם מכוני הדיאליזה, היוצרים מצב שבו מטופלים נשלחים למכוני דיאליזה מרוחקים כי לקופה אין הסדר עם המכון הקרוב.

על פי הדיווח, נכון לסוף 2018, יש בישראל 6,724 מטופלי דיאליזה. חולי כליות הנזקקים לטיפול זה הם חולים הסובלים מכשל כלייתי בשלב סופני, שבו תפקוד הכליה ירד לכ-15% או פחות. בסוגים מסוימים של כשל כלייתי יוביל הטיפול לשיפור והדיאליזה נדרשת לתקופה מוגבלת, אך ברוב המקרים מדובר במצב כרוני־סופני. כלומר, מי שנזקק לטיפול ייאלץ להתמיד בו לשארית חייו.

מטופל בדיאליזה נדרש לרוב לעבור שלושה טיפולים בשבוע, וכל טיפול אורך בסביבות ארבע שעות. את טיפולי הדיאליזה מקבלים המטופלים ב-73 מכוני דיאליזה בבתי החולים ובמכונים שפזורים ב-41 יישובים בישראל וכוללים 1,472 עמדות טיפול.

ברמה הארצית, מצב הנגישות לטיפול הדיאליזה בישראל אינו חמור. על פי נתוני משרד הבריאות, הזמן הממוצע להגעה לטיפול ברכב פרטי הוא 13 דקות לכל כיוון, ובתחבורה ציבורית, הזמן הממוצע הארצי הוא 29 דקות. 96% מאוכלוסיית ישראל בגיל 65 ומעלה נמצאת בטווח של עד 30 דקות נסיעה ברכב פרטי ממקום הטיפול, ו-77% מאותה אוכלוסיה בטווח הגעה של 30 דקות בתחבורה ציבורית.

עם זאת, קיים פעמים בין ערים גדולות לבין היישובים המרוחקים מהן בזמני ההגעה לטיפולי דיאליזה (ברכב פרטי ובתחבורה ציבורית): 22 דקות בממוצע בנהריה, 24 דקות בבאר שבע, 27 דקות באשדוד, 22 דקות ברמת גן, 27 דקות בתל אביב, 26 דקות בחולון ו-27 דקות בחיפה.

באזורים רחוקים יותר מהערים הגדולות פרקי הזמן עולים ל-48 דקות. לדוגמה, בזיכרון יעקב - 52 דקות, במודיעין - 56 דקות, שפרעם - 60 דקות. את הזמן הרב ביותר מבלים בכבישים חולי הכליות שמתגוררים באזורי הערבה (123 דקות), ים המלח (107 דקות), אזור החרמון (95 דקות), מרכז הגולן (91 דקות), צפון הגולן (80 דקות), עמק חרוד (88 דקות) וחצור הגלילית (67 דקות).

המחקר בדק היכן ממוקמים מכוני הטיפול הקרובים ביותר למטופלים, ומתברר שלא כל המטופלים נשלחים למכון הדיאליזה הקרוב לביתם, אלא נשלחים למכוני דיאליזה רחוקים יותר, כי לקופה אין הסדר עם המכון הקרוב.

בפעם הראשונה אנחנו יכולים לראות כמה זמן לוקח לחולים להגיע לקבל את השירות בפועל כולל בתחבורה ציבורית", אומר ניר קידר, סמנכ"ל בכיר לתכנון אסטרטגי וכלכלי במשרד הבריאות, לעיתון הארץ בתגובה לנתוני המחקר: "אנחנו רואים שלא תמיד החולים מקבלים את הטיפול במקום הקרוב ביותר. אני מאמין שהשקיפות בנושא תשפר את היכולת של המטופלים לדרוש מהקופות לקבל את הטיפול קרוב ככל הניתן לביתם. בעתיד נרחיב את השימוש בניתוח גם לתחומים נוספים".